רקע כללי

בשנת 6691, העיר ונציה הוצפה וגובה המים הגיע לגובה של 2 מטר,
כל קווי הטלפון ואספקת המים לעיר נותקה, והתושבים היו נתונים בעלטה וחוסר ודאות.

לאט לאט המים ירדו ומימדי ההרס התגלו – נזק של עשרות מיליוני דולרים ופגיעה קשה ביצירות אומנות חשובות שנעלמו עם השיטפון.
האיטלקים הבינו שנפל דבר ויש לנקוט בפתרון רציני ויצירתי לפתון הבעיה לטווח ארוך, וכך בתחילת שנות ה – 07 התכנסו לנסות למצוא פתרונות יצירתיים.

העיר שוכנת על 711 איים קטנים, היא מכילה למעלה מ-051 תעלות ו-004 גשרים ובנויה בלגונה שבה הקרקע רכה, דבר שמביא לשקיעתה של העיר לתוך מימי הלגונה.

במאה האחרונה שקעה העיר 11 ס"מ ואילו גובה פני הים עלה ב 01 ס"מ,
בשנים האחרונות העיר חווה יותר ויותר הצפות, ותושבי העיר כבר רגילים לצפירות הצופר המזהיר על הגאות הקרובה, ולמגפיים.....

בסקר שנערך 37% מתושבי העיר חוששים שתוצף ו %76 היו רוצים לראות את הפרויקט מתקדם.
 

שיווי המשקל האקולוגי של העיר:

העיר שוכנת בתוך לגונה שמחוברת לים האדריאטי שמביא לעיר פעמיים ביום גאות ושפל גבוהים –מעין שטיפה וניקוז לעיר.
במאה האחרונה ישנם מס' שינויים שהשפיעו לרעה על מצבה של העיר:

• רוחות שמשפיעים על כיוון זרימת המים, ושומרים את מי הגאות בתוך הלגונה.

• העמקת הכניסה ללגונה – כדי לאפשר כניסת ספינות גדולות יותר הועמקו הכניסות ללגונה, הכניסות ששימשו מעין מחסום פיזי למים הגואים , וגם יצרו הפרש גבהים שסייע לניקוז טוב יותר של מי הלגונה.

• תעשיה מפותחת שגזלה שטחים, שהקטינו את שטח הפנים של המים בלגונה – גורם לשינויים חדים יותר בגובה המיים.

• חפירת בארות ארטזיות – בארות שנחפרו לגובה מי תהום ובגלל הפרש לחצים הם פורצים החוצה – דבר שגרם לירידת ה- “water table” נקודת הרוויה של הקרקע – שגורם לאדמה להיות רכה יותר – דבר שהביא לשקיעה מוגברת – במקום קצב של 52.1 ס"מ כל עשר שנים לקצב של 5 ס"מ כל עשר שנים.

- מרגע שגילו זאת הפסיקו את חפירת הבארות !
 

פרוייקט משה ונציה - המשך